אחריות על טיפול נגד נבגים ושאלות נפוצות

לפני שנעבור לפרטים הטכניים, בתחילת העמוד תמצאו בלוק עם אחריות — שם מצוין בפירוט איזה תוצאה תקבלו לאחר הטיפול ולכמה זמן היא נשמרת.

לאנשים חשוב להבין לא הבטחות מופשטות, אלא תוצאה קונקרטית ומדידה. בדיוק לכן אני נשען לא על ניסוחים כמו „יעיל” או „בטוח”, אלא על מדדים ברורים ומבוססים, ומסביר כיצד בדיוק הטכנולוגיה עובדת ולמה הטיפול נגד נבגים בשיטה שלי באמת נותן תוצאה.

בתחתית העמוד נמצא חלק בשם „שאלות ותשובות נפוצות”. בו מפורטות השאלות השכיחות ביותר ומקרים טיפוסיים שאיתם לקוחות מתמודדים לפני ואחרי הטיפול.

מיד אבהיר: מיוטרין הוא סוכן מחמצן גזי. הטכנולוגיה מתאפיינת ביעילות גבוהה, משום שהצורה הגזית מאפשרת לחומר לחדור לאזורים שאינם נגישים לטיפול מכני בידי אדם: לנקבוביות של חומרים, לחללים סמויים, לתעלות אוורור ולצמתי מבנה מורכבים.

יתרון נוסף הוא שמיוטרין עוקף את מנגנון ההגנה של פטריות, הקשור לשחרור נבגים כתגובה לגירוי חיצוני. ההשפעה מתרחשת באופן נפחי ואחיד, ללא לחץ מכני מקומי, מה שמפחית את ההסתברות לספורולציה תגובתית.

כדי להמחיש באופן ברור עד כמה מיוטרין יעיל נגד עובש, במאמר זה נבחנת בפירוט השפעתו על המבנים המרכזיים של הפטריות:

1. נבגים / קונידיות
2. ספורנגיות ונושאי נבגים
3. היפות
4. תפטיר

בנפרד תיבחן גם השפעת מיוטרין על חיידקים, נגיפים ומיקרופלורה נוספת, כולל צורות וגטטיביות, זנים עמידים וקהילות מיקרוביאליות באזורים שקשה להגיע אליהם.

1. נבגי עובש — עד 99.9% (הפחתה של 5 לוג) אחריות להשמדה

הנבגים הם “זרעים” מיקרוסקופיים של עובש, הנמצאים באוויר ומתיישבים על כל משטח: על רהיטים, טקסטיל, קירות, ובמערכת האוורור. הם יכולים להישאר במצב רדום במשך שנים, ממתינים לתנאים מתאימים – לחות ואוויר עומד.

לאחר הטיפול לפי הטכנולוגיה שלי:

• הנבגים שבאוויר מושמדים כמעט לחלוטין;

• הנבגים שעל המשטחים (כולל ריהוט רך, שטיחים, מזרנים, וילונות, אדני חלון וכו’) מושמדים;

• התפשטות חוזרת של נבגים אינה אפשרית – אלא אם נוצרים מחדש תנאים מתאימים עבורם.

התרפיה של מִיוֹטְרִינָה נוצרה במקור על ידי כמענה נגד נבגים.

המטרה הייתה לאפשר השמדה של פטריות במקומות שאדם לא יכול להגיע אליהם – למשל בתעלות ארוכות וסגורות של מערכת מיזוג מרכזית.

2. ספורנגיות ונושאי נבגים (קונידיופורים) — עד 99.9% (הפחתה של 5 לוג) השמדה

הספורנגיות הן קפסולות שבהן נוצרים הנבגים. הקונידיופורים (או נושאי הנבגים) הם ה”גבעולים” שעליהם הקפסולות מחוברות. מבנים אלה אחראים לרבייה של העובש.

הטכנולוגיה שלי מפרקת באופן מובטח:

• את המבנה עצמו של הספורנגיות – המעטפת נהרסת והנבגים אינם מבשילים;

• את הקונידיופורים וכל שאר המרכיבים הנושאים נבגים של הפטרייה, כולל הצורות המתפצלות והרב-ראשיות (כמו אצל Aspergillus או Penicillium).

לאחר הטיפול כל מערכת הרבייה של הפטרייה מושמדת. גם אם יישארו במקומות מסוימים נבגים בודדים שכבר ניזוקו – העובש לא יוכל להתפתח מחדש, משום שאין לו עוד מנגנוני רבייה.

3. היפים — עד 99% (הפחתה של 5 לוג) השמדה על פני השטח, ועד 95% בעומק, בהתאם לחדירות החומר.

היפים הם סיבים שמהם מורכב התפטיר. הם חודרים למבנה החומרים, מתפצלים וסופגים לחות. השמדת ההיפים היא שלב חשוב, משום שגם ללא נבגים או ספורנגיות, ההיפים מסוגלים לשקם את העובש במקרה של לחות חוזרת.

רמת ההשמדה של ההיפים תלויה גם בסוג החומר:

• על משטחים פתוחים (טיח, אריחים, קירות צבועים) ההיפים מושמדים ב-99.9%.

• בחומרים נקבוביים ונושמים, כמו בטון רגיל ללא איטום לחות, הגז חודר לעומק ומשמיד את ההיפים כמעט לחלוטין – עד 95%.

• בחומרים מבודדים או קשי חדירה (עץ מצופה לכה, קיר גבס, חיפויי פלסטיק) ייתכן שיישארו היפים עמוקים שלא הושמדו.

לכל חומר יש מאפיינים ייחודיים. אני מתחשב בהם לפני תחילת העבודה: מבצע מדידות, מאתר את הסיבות, ומברר את סוג המשטח. לאחר מכן אני נותן המלצה מדויקת – היכן הטיפול יניב את האפקט המרבי, והיכן יידרש חיטוי נוסף או החלפת מקטע.

4. תפטיר — בין 55% ל-99% אחריות להשמדה, בהתאם לחומר ולתנאים.

התפטיר הוא הגוף העיקרי של העובש, אשר לעיתים נמצא לא על פני השטח אלא בתוך החומר – בבטון, בעץ, בלוחות גבס ובחומרי בנייה אחרים. תפקידו להזין את הפטרייה ולשמור אותה במצב פעיל. אני מבצע אבחון מקצועי כדי לקבוע היכן ובאיזו עומק התפשטה הפטרייה.

רמת ההשמדה של התפטיר תלויה בסוג החומר:

בטון נקבובי (במיוחד בטון ישראלי): בחומרים כאלה הטכנולוגיה שלי מניבה את התוצאות הטובות ביותר. לפי מדידותיי האישיות, בדיקות ודגימות – בבטון נקבובי התפטיר מושמד כמעט לחלוטין, ב-95% עד 100%, בתנאי שהקיר יבש או יובש, וסיבת הלחות טופלה. זה אחד החומרים הקלים ביותר לטיפול.

לוחות גבס: כאן המצב מורכב יותר. לוחות גבס מכילים תאית (נייר) – שהיא מצע הזנה ישיר לפטרייה. העובש בלוחות גבס אינו רק חודר עמוק יותר, אלא גם ניזון ממבנה החומר עצמו. לכן השמדת התפטיר בגבס קשה יותר, במיוחד כאשר הלוחות רטובים או פגומים. אני יכול להוסיף חומר אנטי-פטרייתי לתוך הגבס כדי להחדירו לעומק ולהגביר את היעילות.

עץ: עץ טבעי, במיוחד אם אינו מצופה לכה, הוא מקרה מאתגר נוסף. גם הוא מורכב מתאית ובעל מבנה נימי, המאפשר לתפטיר לחדור לעומק. בעץ העובש יכול להתחבא עמוק, במיוחד אם הוא טופל פעמים רבות באקונומיקה – הפטרייה מסתגלת.

בעיה נפרדת – זנים עמידים כמו Aspergillus niger: אם לפניי נעשו ניסיונות טיפול באקונומיקה במשך חודשים או שנים, קיימת סבירות גבוהה שהפטרייה הסתגלתה. Aspergillus niger יודע ליצור ביופילמים עמידים ולעבות את דפנות התאים שלו להגנה מפני חומרים כימיים. עם הזמן הוא כמעט שאינו מושפע מחומרי ניקוי רגילים. במקרים כאלה נדרש טיפול משולב הכולל השריה עמוקה ולעיתים גם הסרה מכנית של השכבה הנגועה.

בעיה חמורה במיוחד – צבע הידרופובי (המכונה גם “צבע נגד עובש”): אם הקיר כבר נצבע בצבע כזה, הוא עלול לשמש כ”מגן” לעובש. הצבע מונע חדירה של כל חומר לעומק, כולל חומרים אנטי-פטרייתיים. התוצאה היא שהעובש נותר חי מתחת לפני השטח, התפטיר נשמר, והטיפול היעיל כמעט בלתי אפשרי בלי להסיר את הציפוי. זו אחת המכשולים המשמעותיים ביותר בעבודה עם משטחים נגועים.

5. חיידקים, וירוסים ומיקרופלורה אחרת — החלל נעשה סטרילי.

הטיפול לפי הטכנולוגיה שלי אינו מוגבל רק לעובש. השיטה שלי:

• משמידה חיידקים, כולל כאלה העמידים לאנטיביוטיקה (כמו סטפילוקוקוס, אי-קולי ועוד);

• מפרקת וירוסים, גם כאלה בעלי מעטפת שומנית או חלבונית חזקה;

• מסירה ביופילמים ומושבות מיקרוביאליות במקומות שקשה להגיע אליהם (בתפרים, בריפוד רהיטים, במערכת האוורור וכו’).

כן, לאחר הטיפול החלל נעשה סטרילי. רמת העומס הביולוגי תואמת לאזורי “ניקיון גבוה” – כמו ברפואה או בתעשייה הפרמצבטית.

בעצם, נכון יותר לדבר לא על „חזרת עובש”, אלא על הישנות (רצידיב) — מצב שבו הפטרייה שוב מתחילה להתפתח לאחר תקופה שבה לא הייתה נראית לעין ולא הייתה פעילות.

אם הטיפול בוצע כראוי, העובש נכנס לרמיסיה — כלומר נעלם לחלוטין.

בפרקטיקה שלי — מתוך 120 דירות שטופלו, תועדו 5 מקרים שבהם העובש הופיע שוב. בכל המקרים הללו:

הייתה סיבה: לחות כרונית של החומר שלא סולקה.

הופיעה סיבה חדשה (שכן הציף / יצאו לחופשה והשאירו את כל החלונות סגורים).

הקירות היו מצופים בצבע „נוגד עובש” או בצבע הידרופובי (לעיתים בכמה שכבות).

לפני שהגעתי, ניסו במשך שנים להוציא את הפטרייה באמצעות אקונומיקה ואמצעים נוספים.

צבעים הידרופוביים לעיתים קרובות מפריעים לחומרים לחדור לעומק, וטיפולים חוזרים באקונומיקה יכולים להוביל להתפתחות עמידות אצל הפטרייה.

מה שחשוב להבין: אני באמת משמיד את העובש, אבל אינני יכול לעצור נבגים חדשים שנמצאים כל הזמן בסביבה ויכולים להיכנס לדירה מבחוץ. אם לאחר הטיפול נשמרים תנאים נוחים — לחות מוגברת, אוויר עומד, היעדר אוורור והצטברות לחות בחומרים — הנבגים החדשים החיצוניים האלה מסוגלים לנבוט וליצור כבר מושבה אחרת, חדשה, שנוצרה מחדש. במקרה הצורך ניתן לאשר זאת גם במעבדה: באמצעות השוואת ה-DNA של הפטרייה המקורית ושל הפטרייה שצמחה מחדש (ריצוף אזור ה-ITS, ובמקרה של התאמת מין — טיפוס זנים בשיטת MLST או השוואה גנומית מלאה), וכן באמצעות בדיקות חיוניות לאחר הטיפול (זריעות והעשרה).

אבל אם לאחר הטיפול:

אתם שולטים בלחות,

מאווררים את החלל,

תיקנתם נזילות/עיבוי/נקודת טל,

אז בתנאים כאלה העובש לא אמור להופיע בכלל!!

אם בחלל יש פגיעה מפטריות מהסוגים Cladosporium או Penicillium, אז לאחר הטיפול שלי אסור ליצור מחדש תנאים נוחים במיוחד עבור המינים האלה. לדוגמה, Cladosporium מסוגל ליצור ביופילם כאשר מופיעה לחות מיקרו-קפילרית.

אם בדירה יש אוורור לקוי, על החלונות מצטבר כל הזמן עיבוי, והקירות נשארים לחים ורטובים — אינני יכול “לאסור” על נבגים חדשים של פטרייה זו או אחרת להיכנס שוב פנימה, להתקבע ולהתחיל ליצור מושבה במקום מתאים. בתנאים כאלה הישנות אפשרית גם אחרי טיפול שבוצע באופן מושלם, משום שהסביבה עצמה נשארת מיטיבה לצמיחה. אבל יש פתרון. כדי לצמצם ככל האפשר את סיכון החזרה, צריך להשלים את העבודה בטיפול נגד תפטיר ולבצע טיפול מגן.

למי שרוצה להיות על הצד הבטוח, יש שתי אפשרויות. או פתרון אולטימטיבי — למרוח חומר בטוח שימנע את הופעת הפטרייה הזו למשך כ־80 שנה, או לבצע טיפול מניעתי — הוא נמשך 60 דקות. זה לא נעשה „ליתר ביטחון”, אלא כדי להשמיד נבגים חדשים שיכלו להיכנס, כל עוד הם עדיין לא התחילו לגדול. בדרך כלל מספיק לבצע הליך כזה פעם ב־1–2 חודשים, במיוחד בחורף.

המטרה שלי היא לא רק להסיר עובש, אלא לגרום לכך שתשכחו ממנו לתמיד.

בסרטונים שלי רואים שהעובש יורד בקלות עם ספוג יבש. לאחר הטיפול הוא מת, והקיר חוזר להיות לבן. זה באמת כך.

המיוטרין מפרק את המעטפת השומנית של תאי הפטרייה, והקולוניה מתייבשת ומתפוררת. לפעמים נראה שהעובש דווקא “מתפשט” או “יוצא” מהקיר — אבל זה רק שלב ביניים, ואחר כך ניתן להסיר אותו בקלות.

צריך להבין שלא תמיד אפשר להסיר את העובש בספוג יבש. אם הוא חדר לשכבת הצבע, המצב דומה למסמר חלוד בלי ראש — מבחוץ לא רואים כלום, אבל בפנים מתרחשת הרס. במקרה כזה האפשרות היחידה היא להסיר את השכבה הפגועה, למשל בעזרת נייר זכוכית, לעומק של עד כ-3 מ״מ.

אם קיימת אצלכם קיר בעל לחות כרונית (כאשר הגורם לא טופל ו/או אינו ניתן לטיפול מסיבה כלשהי), אני מציע טיפול בתכשירים מקבוצת מיקוצידים / פונגיצידים בעלי תקופת פירוק של עד כ־80 שנה, בתוספת תשלום.

המיוטרין אכן משמיד את העובש, אולם תפטיר הפטרייה עשוי לשרוד; ואף אם יושמד לחלוטין, לא תוסר הסביבה המזינה והמיטיבה להתפתחות, ולכן פטרייה חדשה — ייתכן אף ממין אחר — תבקש בהכרח להתיישב במקום.

בסרטונים שלי ניתן לראות שהעובש יורד בקלות בעזרת ספוג יבש. לאחר הטיפול הוא מת, והקיר הופך ללבן. זה אכן נכון.

מִיוֹטְרִין הורס את המעטפת הליפידית של תאי הפטרייה, והקולוניה מתייבשת ומתה. לפעמים נראה שהעובש דווקא מתפשט – כאילו הוא “יוצא” מהקיר – אך לאחר מכן ניתן להסירו בקלות.

חשוב להבין שלא תמיד ניתן להסיר את הפטרייה בעזרת ספוג יבש. אם היא חדרה לשכבת הצבע, המצב דומה למסמר חלוד ללא ראש: מבחוץ לא רואים דבר, אך בפנים מתרחש תהליך של הרס. במקרה כזה האפשרות היחידה היא להסיר את השכבה הפגועה, למשל בעזרת נייר ליטוש, לעומק של כ־3 מ”מ.

העניין טמון במאפיינים של הפטריות עצמן. מינים מסוימים, למשל Cladosporium, בעלי דופן תא צפופה מאוד המכילה מלנין — אותו פיגמנט שקיים גם בעור האדם. שכבת המלנין סופגת את הקרינה העל־סגולה, ולכן בעת טיפול בקרינת “הרצים” התגובה פשוט לא מתרחשת. מבחינה חזותית אתה רואה את המושבה, אך המכשיר אינו מסוגל “להאיר” אותה, מפני שהקרינה אינה חודרת את מחסום המלנין.

לכן, היעדר תאורה אינו מעיד שהעובש איננו – אלא שמינים מסוימים עמידים כלפי סוג כזה של אבחון.

לאחר הטיפול שלי הכתמים עצמם אינם נעלמים – העובש מת לחלוטין, אך הגוף המת שלו נשאר על פני השטח. זה נורמלי: הקולוניות אינן חיות עוד ואינן גדלות, אך מבחינה חזותית הן עשויות להיראות כמו קודם. אם רוצים שהקירות ייראו נקיים לחלוטין, מספיק פשוט לצבוע את המקומות הללו או לכסות אותם בציפוי דקורטיבי – ולא יישאר כל סימן.

לאחר הטיפול הריח עלול להישאר כתוצאה מהיווצרות של תוצרי לוואי משניים של תגובה כימית. כאשר מיוטרין בא במגע עם משטחים שונים — כגון בדים, עץ, חלקי פלסטיק, ציפויי צבע ולכה ואף שאריות של לכלוך אורגני — הוא מחמצן אותם. כתוצאה מתהליך זה נוצרים חומרים נדיפים, שביניהם נפוצים בעיקר אלדהידים, חומצות אורגניות וקטונים. חומרים אלה הם שמעניקים את הריח האופייני ה״רפואי״, מעט חריף או כימי, שמורגש לאחר הטיפול.

עוצמת הריח ומשך הזמן שבו הוא נשאר תלויים במידת הספיגה של החומרים, בטמפרטורה ובלחות האוויר, וכן בכמות החומר שנעשה בו שימוש. בממוצע הריח יכול להימשך מכמה שעות ועד מספר ימים, ונחלש בהדרגה ככל שהחומרים הנדיפים מתנדפים או מוסרים מהמשטחים במהלך ניקיון רגיל.

חשוב להדגיש כי ריחות אלה אינם מסוכנים לבריאות. הם נעלמים באופן טבעי באמצעות אוורור סדיר ומספק של החלל. ניתן לזרז את התהליך בעזרת ניקוי רטוב, אוורור חזק (זרימת אוויר נגדית) ושימוש בסופחי ריחות כגון פחם פעיל או מטהרי אוויר ביתיים.

במזגן עילי קיימת בפנים כנף מאוורר (מאיץ). בתוך המאיץ יש תושבת גומי קטנה — אותה גומייה שאחראית לפעולה תקינה ולשיכוך רעידות.

עם הזמן הגומייה הזו מתיישנת באופן טבעי: מתייבשת, נסדקת, מתקשה והופכת לשבירה.

אם המזגן לא טופל זמן רב, פועל בסביבה מאובקת או שהוא פשוט ישן מאוד, ייתכן שמצבה של הגומייה כבר ירוד עוד לפני ביצוע הטיפול.

תושבת הגומי יכולה להיות עשויה מחומרים שונים.

אם המאיץ מיוצר עם גומי מסוג EPDM או גומי סיליקון, בדרך כלל הכול עובר בצורה תקינה ולא מתעוררות בעיות. לעומת זאת, אם התושבת עשויה מ־NBR (גומי ניטרילי) או מחומרים דומים, הסבירות לכך שהגומייה תיסדק גבוהה יותר. חשוב להבין שבמקרים רבים היא כבר הייתה מוחלשת מראש, ועם הזמן יכלה להיסדק גם ללא כל התערבות חיצונית.

ניתן להפחית את הסיכון באמצעות התזה קלה של ספריי סיליקון או וזלין סיליקוני על גומיית המאיץ — פעולה זו מפחיתה משמעותית את ההשפעה החמצונית של החומר, ואף עשויה לסייע בהארכת חיי הגומייה.

מרכיבי המיוטרין עלולים לגרום לחמצון של פני השטח של חומרים שבאים עמם במגע.

אם הגומייה שעל המאיץ כבר שחוקה או סדוקה (במיוחד במקרים שבהם המזגן לא טופל זמן רב), פעולת הטיפול עלולה להפוך ל־הקש האחרון, והגומייה עלולה פשוט להיקרע. במצב כזה, רכיב חלש ופגום אינו עומד בהשפעה שחומר תקין ושלם היה יכול לשאת ללא כל בעיה.

במזגנים תקינים מקרים כאלה נדירים מאוד וכמעט שאינם מתרחשים, שכן היצרנים משתמשים בדרך כלל ב־EPDM.

אם במהלך הטיפול בכל זאת יקרה קרע של רכיב גומי במאיץ, בדרך כלל אני בא לקראת הלקוח ומפצה על 50% מעלות החלק (מאיץ חדש). מחיר החלק החדש מאיץ בחנות בדרך כלל נע בין 150 ל־250 ₪, בהתאם לדגם המזגן. הפיצוי מתבצע דרך Bit או PayBox, בהצגת קבלה מהחנות, והוא עומד על מחצית מעלות החלק עצמו. תנאי זה תקף במקרה של פנייה בתוך 24 שעות ממועד הטיפול, ואינו חל על כל תקלה שתתרחש בעתיד.

ניתן לרכוש מאיץ חדש, לדוגמה, באחד מהחנויות המופיעות באתר (כל הקישורים ניתנים ללחיצה).

www.scenter.co.il

www.hamazganlatzarhan.co.il

www.amavi.co.il

התשלום הוא השלב הסופי והמסכם של עבודתי.

אני גובה תשלום במקום ורק לאחר השלמת ההליך במלואו, כאשר כל העבודה בוצעה והמדדים תקינים.

עד לשלב זה לא נדרש כל תשלום.

✅ ניתן לשלם באחת מהדרכים הבאות:

• מזומן בשקלים
• כרטיס אשראי Visa / MasterCard (באמצעות קופה של ‎AllPay.co.il)
• Apple Pay (באמצעות קופה של ‎AllPay.co.il)
• Bit
• PayBox
• העברה בנקאית לפי פרטי First International Bank of Israel (האופציה הכי פחות נוחה ולכן גם הפחות מועדפת)

❌ לא מתקבלים לתשלום: צ’קים, מטבעות קריפטוגרפיים, דולרים, אירו וכד’.

עם זאת, ניתן לשלם בכרטיס אשראי זר דרך קופת ‎AllPay.co.il — ההמרה מתבצעת אוטומטית.

📆 לנוחות מרבית של הלקוחות קיימת אפשרות לפריסת תשלומים רשמית דרך קופת ‎AllPay.co.il.

לאחר התשלום תקבלו ממני חשבונית מס־קבלה דיגיטלית רשמית עם מספר סידורי.

קראו גם