אילו ערבויות ניתנות?

אנשים רוצים להבין מה הם יקבלו לאחר הטיפול, וכמה זמן יחזיק התוצאה.

אני לא נותן הבטחות מעורפלות – אני נותן נתונים ברורים ומבוססים, ומסביר כיצד הטכנולוגיה שלי פועלת ולמה הטיפול נגד נבגים בשיטתי הוא כל כך יעיל.

אבהיר כבר בתחילה – מִיוֹטְרִין הוא גז חמצוני.

הטכנולוגיה יעילה בצורה יוצאת דופן, כיוון שסוכן הגז מסוגל לחדור למקומות שאליהם אדם אינו יכול להגיע.

בנוסף, הוא עוקף ביעילות את מנגנון ההגנה של הפטרייה, המבוסס על פליטת נבגים בתגובה לגירוי חיצוני.

כדי להבין עד כמה מִיוֹטְרִין יעיל נגד עובש, במאמר זה אפרט כיצד בדיוק מִיוֹטְרִין משפיע על המרכיבים הבאים של הפטרייה ושאר ה”מִשְׁכָּנִים”:

1. נבגי העובש
2. ספorangia ונושאי הנבגים
3. חיידקים, נגיפים ושאר המיקרופלורה
4. קורים (Hyphae)
5. תפטיר (Mycelium)

1. נבגי עובש — עד 99.9% (הפחתה של 5 לוג) אחריות להשמדה

הנבגים הם “זרעים” מיקרוסקופיים של עובש, הנמצאים באוויר ומתיישבים על כל משטח: על רהיטים, טקסטיל, קירות, ובמערכת האוורור. הם יכולים להישאר במצב רדום במשך שנים, ממתינים לתנאים מתאימים – לחות ואוויר עומד.

לאחר הטיפול לפי הטכנולוגיה שלי:

• הנבגים שבאוויר מושמדים כמעט לחלוטין;

• הנבגים שעל המשטחים (כולל ריהוט רך, שטיחים, מזרנים, וילונות, אדני חלון וכו’) מושמדים;

• התפשטות חוזרת של נבגים אינה אפשרית – אלא אם נוצרים מחדש תנאים מתאימים עבורם.

התרפיה של מִיוֹטְרִינָה נוצרה במקור על ידי כמענה נגד נבגים.

המטרה הייתה לאפשר השמדה של פטריות במקומות שאדם לא יכול להגיע אליהם – למשל בתעלות ארוכות וסגורות של מערכת מיזוג מרכזית.

2. ספורנגיות ונושאי נבגים (קונידיופורים) — עד 99.9% (הפחתה של 5 לוג) השמדה

הספורנגיות הן קפסולות שבהן נוצרים הנבגים. הקונידיופורים (או נושאי הנבגים) הם ה”גבעולים” שעליהם הקפסולות מחוברות. מבנים אלה אחראים לרבייה של העובש.

הטכנולוגיה שלי מפרקת באופן מובטח:

• את המבנה עצמו של הספורנגיות – המעטפת נהרסת והנבגים אינם מבשילים;

• את הקונידיופורים וכל שאר המרכיבים הנושאים נבגים של הפטרייה, כולל הצורות המתפצלות והרב-ראשיות (כמו אצל Aspergillus או Penicillium).

לאחר הטיפול כל מערכת הרבייה של הפטרייה מושמדת. גם אם יישארו במקומות מסוימים נבגים בודדים שכבר ניזוקו – העובש לא יוכל להתפתח מחדש, משום שאין לו עוד מנגנוני רבייה.

3. חיידקים, וירוסים ומיקרופלורה אחרת — החלל נעשה סטרילי.

הטיפול לפי הטכנולוגיה שלי אינו מוגבל רק לעובש. השיטה שלי:

• משמידה חיידקים, כולל כאלה העמידים לאנטיביוטיקה (כמו סטפילוקוקוס, אי-קולי ועוד);

• מפרקת וירוסים, גם כאלה בעלי מעטפת שומנית או חלבונית חזקה;

• מסירה ביופילמים ומושבות מיקרוביאליות במקומות שקשה להגיע אליהם (בתפרים, בריפוד רהיטים, במערכת האוורור וכו’).

כן, לאחר הטיפול החלל נעשה סטרילי. רמת העומס הביולוגי תואמת לאזורי “ניקיון גבוה” – כמו ברפואה או בתעשייה הפרמצבטית.

4. היפים — עד 99% (הפחתה של 5 לוג) השמדה על פני השטח, ועד 95% בעומק, בהתאם לחדירות החומר.

היפים הם סיבים שמהם מורכב התפטיר. הם חודרים למבנה החומרים, מתפצלים וסופגים לחות. השמדת ההיפים היא שלב חשוב, משום שגם ללא נבגים או ספורנגיות, ההיפים מסוגלים לשקם את העובש במקרה של לחות חוזרת.

רמת ההשמדה של ההיפים תלויה גם בסוג החומר:

• על משטחים פתוחים (טיח, אריחים, קירות צבועים) ההיפים מושמדים ב-99.9%.

• בחומרים נקבוביים ונושמים, כמו בטון רגיל ללא איטום לחות, הגז חודר לעומק ומשמיד את ההיפים כמעט לחלוטין – עד 95%.

• בחומרים מבודדים או קשי חדירה (עץ מצופה לכה, קיר גבס, חיפויי פלסטיק) ייתכן שיישארו היפים עמוקים שלא הושמדו.

לכל חומר יש מאפיינים ייחודיים. אני מתחשב בהם לפני תחילת העבודה: מבצע מדידות, מאתר את הסיבות, ומברר את סוג המשטח. לאחר מכן אני נותן המלצה מדויקת – היכן הטיפול יניב את האפקט המרבי, והיכן יידרש חיטוי נוסף או החלפת מקטע.

5. תפטיר — בין 55% ל-99% אחריות להשמדה, בהתאם לחומר ולתנאים.

התפטיר הוא הגוף העיקרי של העובש, אשר לעיתים נמצא לא על פני השטח אלא בתוך החומר – בבטון, בעץ, בלוחות גבס ובחומרי בנייה אחרים. תפקידו להזין את הפטרייה ולשמור אותה במצב פעיל. אני מבצע אבחון מקצועי כדי לקבוע היכן ובאיזו עומק התפשטה הפטרייה.

רמת ההשמדה של התפטיר תלויה בסוג החומר:

בטון נקבובי (במיוחד בטון ישראלי): בחומרים כאלה הטכנולוגיה שלי מניבה את התוצאות הטובות ביותר. לפי מדידותיי האישיות, בדיקות ודגימות – בבטון נקבובי התפטיר מושמד כמעט לחלוטין, ב-95% עד 100%, בתנאי שהקיר יבש או יובש, וסיבת הלחות טופלה. זה אחד החומרים הקלים ביותר לטיפול.

לוחות גבס: כאן המצב מורכב יותר. לוחות גבס מכילים תאית (נייר) – שהיא מצע הזנה ישיר לפטרייה. העובש בלוחות גבס אינו רק חודר עמוק יותר, אלא גם ניזון ממבנה החומר עצמו. לכן השמדת התפטיר בגבס קשה יותר, במיוחד כאשר הלוחות רטובים או פגומים. אני יכול להוסיף חומר אנטי-פטרייתי לתוך הגבס כדי להחדירו לעומק ולהגביר את היעילות.

עץ: עץ טבעי, במיוחד אם אינו מצופה לכה, הוא מקרה מאתגר נוסף. גם הוא מורכב מתאית ובעל מבנה נימי, המאפשר לתפטיר לחדור לעומק. בעץ העובש יכול להתחבא עמוק, במיוחד אם הוא טופל פעמים רבות באקונומיקה – הפטרייה מסתגלת.

בעיה נפרדת – זנים עמידים כמו Aspergillus niger: אם לפניי נעשו ניסיונות טיפול באקונומיקה במשך חודשים או שנים, קיימת סבירות גבוהה שהפטרייה הסתגלתה. Aspergillus niger יודע ליצור ביופילמים עמידים ולעבות את דפנות התאים שלו להגנה מפני חומרים כימיים. עם הזמן הוא כמעט שאינו מושפע מחומרי ניקוי רגילים. במקרים כאלה נדרש טיפול משולב הכולל השריה עמוקה ולעיתים גם הסרה מכנית של השכבה הנגועה.

בעיה חמורה במיוחד – צבע הידרופובי (המכונה גם “צבע נגד עובש”): אם הקיר כבר נצבע בצבע כזה, הוא עלול לשמש כ”מגן” לעובש. הצבע מונע חדירה של כל חומר לעומק, כולל חומרים אנטי-פטרייתיים. התוצאה היא שהעובש נותר חי מתחת לפני השטח, התפטיר נשמר, והטיפול היעיל כמעט בלתי אפשרי בלי להסיר את הציפוי. זו אחת המכשולים המשמעותיים ביותר בעבודה עם משטחים נגועים.

בעצם נכון יותר לדבר לא על “חזרת עובש”, אלא על הישנות — מצב שבו הפטרייה מתחילה שוב להתפתח לאחר תקופה שבה לא נראתה פעילות.

כאשר הטיפול מבוצע כראוי, העובש נכנס לרמיסיה — כלומר נעלם לחלוטין.

בניסיון שלי — מתוך 120 דירות שבהן בוצע טיפול, נרשמו רק 5 מקרים שבהם העובש הופיע שוב. בכל המקרים הללו:

• מדובר היה בזן העמיד Aspergillus niger (ראו בוויקיפדיה בקישור),

• הקירות היו מצופים בצבע “נוגד עובש” או בצבע הידרופובי,

• לפניי ניסו לטפל בעובש במשך שנים באמצעות אקונומיקה.

צבעים כאלה לעיתים מונעים מהחומרים לחדור לעומק, וטיפול חוזר ונשנה באקונומיקה עשוי לגרום לעמידות של הפטרייה.

חשוב להבין — אני באמת משמיד את העובש, אך איני יכול למנוע מנבגים חדשים לחדור לדירה מבחוץ. אם תיווצר להם סביבה מתאימה — למשל אם יהיה לח, מחניק וללא אוורור — נבגים חדשים יוכלו שוב לנבוט.

אבל אם לאחר הטיפול:

• אתם שולטים ברמת הלחות,

• מאווררים את החלל,

• מטפלים בנזילות ועיבוי,

אז בתנאים כאלה העובש לא אמור להופיע כלל!

למי שרוצה ביטחון נוסף, אני מציע טיפול מונע — הוא נמשך כ-30 דקות בלבד. זה לא “ליתר ביטחון”, אלא כדי להשמיד נבגים חדשים שעשויים היו להיכנס לפני שהחלו להתפתח.

בדרך כלל מספיק לבצע טיפול כזה פעם ב-1–2 חודשים, במיוחד בחורף.

המטרה שלי היא לא רק להסיר את העובש, אלא לוודא שהוא לא יתחיל שוב.

בסרטונים שלי רואים שהעובש יורד בקלות עם ספוג יבש. לאחר הטיפול הוא מת, והקיר חוזר להיות לבן. זה באמת כך.

המיוטרין מפרק את המעטפת השומנית של תאי הפטרייה, והקולוניה מתייבשת ומתפוררת. לפעמים נראה שהעובש דווקא “מתפשט” או “יוצא” מהקיר — אבל זה רק שלב ביניים, ואחר כך ניתן להסיר אותו בקלות.

צריך להבין שלא תמיד אפשר להסיר את העובש בספוג יבש. אם הוא חדר לשכבת הצבע, המצב דומה למסמר חלוד בלי ראש — מבחוץ לא רואים כלום, אבל בפנים מתרחשת הרס. במקרה כזה האפשרות היחידה היא להסיר את השכבה הפגועה, למשל בעזרת נייר זכוכית, לעומק של עד כ-3 מ״מ.

אם יש לכם קיר שלח באופן כרוני (הגורם לא תוקן ו/או לא ניתן לתקן אותו מסיבה כלשהי), אני מציע טיפול בחומרים מקבוצת המיקוצידים/פונגיצידים עם תקופת פירוק של עד 70 שנה בתוספת תשלום.

מִיוֹטְרִין אכן ישמיד את העובש, אך התפטיר של הפטרייה עשוי לשרוד, ואף אם ימות – לא נסיר את הסביבה המזינה והנוחה, ופטרייה חדשה (ואולי אף ממין אחר) בוודאי תרצה להתיישב בה.

בסרטונים שלי ניתן לראות שהעובש יורד בקלות בעזרת ספוג יבש. לאחר הטיפול הוא מת, והקיר הופך ללבן. זה אכן נכון.

מִיוֹטְרִין הורס את המעטפת הליפידית של תאי הפטרייה, והקולוניה מתייבשת ומתה. לפעמים נראה שהעובש דווקא מתפשט – כאילו הוא “יוצא” מהקיר – אך לאחר מכן ניתן להסירו בקלות.

חשוב להבין שלא תמיד ניתן להסיר את הפטרייה בעזרת ספוג יבש. אם היא חדרה לשכבת הצבע, המצב דומה למסמר חלוד ללא ראש: מבחוץ לא רואים דבר, אך בפנים מתרחש תהליך של הרס. במקרה כזה האפשרות היחידה היא להסיר את השכבה הפגועה, למשל בעזרת נייר ליטוש, לעומק של כ־3 מ”מ.

העניין טמון במאפיינים של הפטריות עצמן. מינים מסוימים, למשל Cladosporium, בעלי דופן תא צפופה מאוד המכילה מלנין — אותו פיגמנט שקיים גם בעור האדם. שכבת המלנין סופגת את הקרינה העל־סגולה, ולכן בעת טיפול בקרינת “הרצים” התגובה פשוט לא מתרחשת. מבחינה חזותית אתה רואה את המושבה, אך המכשיר אינו מסוגל “להאיר” אותה, מפני שהקרינה אינה חודרת את מחסום המלנין.

לכן, היעדר תאורה אינו מעיד שהעובש איננו – אלא שמינים מסוימים עמידים כלפי סוג כזה של אבחון.

לאחר הטיפול שלי הכתמים עצמם אינם נעלמים – העובש מת לחלוטין, אך הגוף המת שלו נשאר על פני השטח. זה נורמלי: הקולוניות אינן חיות עוד ואינן גדלות, אך מבחינה חזותית הן עשויות להיראות כמו קודם. אם רוצים שהקירות ייראו נקיים לחלוטין, מספיק פשוט לצבוע את המקומות הללו או לכסות אותם בציפוי דקורטיבי – ולא יישאר כל סימן.